לפני כשבועיים השתתפתי בדיון על התנאים האופטימליים ללמידה בכלל ולרכישת הרגלים בפרט. אתמול, במקרה,
הקשבתי לפודקאסט בעניין אחר לגמרי ובו הוזכר מחקר פסיכולוגי שנעשה בנושא לפני יותר
ממאה שנים. האזכור החזיר אותי לימיי כסטודנט לפסיכולוגיה קוגניטיבית, ומיד ניגשתי
לחפש את המאמר המקורי.
מדובר במחקר משנת 1908 של החוקרים רוברט ירקס וג'ון
דודסון, שעל בסיסו נקבע "חוק ירקס-דודסון". על-פי חוק זה, התנאים
האופטימליים לרכישת הרגלים הם לחץ פיזיולוגי מתון (לעומת לחץ גבוה או נמוך).
בניסוי של ירקס ודודסון, הלחץ היה שוק חשמלי וחיות המעבדה היו עכברים רוקדים
(לאכזבתי, גיליתי כי זה שמו של מין מסוים של עכבר, ולא תיאור של כישוריהם או
נטיותיהם של העכברים הספציפיים שהשתתפו במחקר). אצלנו בתחום החינוך, חיות המעבדה
הן בני אדם והלחץ הוא stress – שיכול לנבוע מהרצון להצליח, מחשש מפני
ביקורת ועוד. מעניין לחשוב כיצד, ובאיזו מידה, חוק ירקס-דודסון משפיע על הלמידה
שלנו ושל תלמידינו.
הגילוי מחדש של המאמר הקלאסי והחשיפה למחקרים עדכניים יותר,
התומכים בממצא המרכזי שלו, הזכירו לי כמה אפשר ללמוד ממחקרים יצירתיים ומדויקים על
תהליכי למידה – גם כשהם נעשים במעבדה, רחוק מהכיתה. הם הזכירו לי גם כמה אנו, אנשי
החינוך, נוטים לשכוח או להתעלם ממחקרים כאלו כשאנחנו עושים ומדברים חינוך בעבודתנו
היומיומית. מי שסבלנותם למאמרים פסיכו-פיזיולוגיים ישנים מוגבלת, יכולים להסתפק בערך בוויקיפדיה בנושא, ובעיקר בעקומות הפעמון
המופיעות בשולי העמוד ובעמוד 479 במאמר המקורי.
מאז שפירסמתי בלוג זה - אולי בזכות אותו הפודקאסט - גבר העניין בחוק ירקס-דודסון. ראו כאן וכאן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה