(כמו) להתחיל מחדש

בדומה לחגים אחרים בלוח העברי, בראש השנה טמונה שניות. זו חגיגה של שינוי ושל מחזוריות. בעוד שהמוטיבים של תשובה וקבלה לעתיד מניחים תפיסת זמן ליניארית, המעמד שלו כנקודת האפס של לוח השנה מתבסס על תפיסת זמן מעגלית. אפילו בשמו של החג יש שניות: המילה "שנה" עצמה מציינת גם שינוי וגם שינון.

השנה, רבים מתמקדים בכמה דברים השתנו. חלק גדול מכרטיסי הברכה שקיבלתי עד כה הדגישו כמה המצב שלנו היום "מוזר," "לא אותו דבר" ו"ללא תקדים".

כמובן שיש הרבה דברים בחיים תחת סגר שאינם "רגילים". אבל מה שתפס אותי יותר בחודשים האחרונים הוא כמה דברים לא השתנו. דברים כמו על מי ועל מה אתה יכול לסמוך, ועל מי לא. דברים כמו תפיסות והרגלים של עבודה ולמידה שאינם משתנים למרות הצורך הברור והדחוף שכן ישתנו.

מפתה, לאור ההמשכיות הזו, להסיק, יחד עם ג'אן-בטיסט אלפונס קאר (1848), כי "ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים אותו דבר". או, כפי שקהלת (א', ט') ביטא זאת הרבה לפניו: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

אבל ההמשכיות היא רק חלק מהתמונה. זה לא ששום דבר אף פעם אינו משתנה. זה ששינויים מעטים מתבררים בסוף כדרמטיים וחדשניים כפי שנראו בהתחלה. התחלות מבטיחות רבות מתבררות בסוף כהתחלות מדומות, ומחזירות אותנו לנקודת האפס.

השניות של ראש השנה מזמינה אותנו לדחות את החדשנות המדומה, להתגבר על הנטייה לחזור על עצמנו ולעבוד קשה יותר כדי לשנות ולהשתנות באופן בר קיימא. מי יתן שנתברך השנה בתבונה ובכח לעשות זאת.