לפתוח דלת

החודש הוקמה ממשלה חדשה בישראל. האופטימיסטים מייחלים לפוליטיקה חדשה, ואילו הציניקנים אומרים לנו שדבר לא ישתנה. אבל דבר אחד כבר השתנה: קבוצות בחברה הישראלית שהתרגלו לדבר אך ורק עם עצמן, מדברות היום זו עם זו. השיח על עתידה של ישראל נפתח מחדש. 

במסה ״שני מושגים של חירות״, מצביע ישעיהו ברלין על מחירה של ההתבדלות: ״אם אציל את עצמי מפני האויב בכך שאסוג פנימה ואנעל כל כניסה ויציאה, אולי אהיה חופשי יותר משהייתי לו נכבשתי על ידו, אבל ... אם אצטמצם לחלל צר מדי, איחנק ואמות״.

בליל הסדר המסורתי, הדלתות נפתחות פעמיים: פעם אחת בתחילתו, כדי להזמין כל דכפין להצטרף אלינו לארוחה, ופעם נוספת לקראת סופו – כאשר אנו מתפללים להשמדת אויבינו. זה טיבן של דלתות. הן מאפשרות כל מיני תנועות: גם כניסות וגם יציאות, גם הזמנות וגם איומים.

מי ייתן שיהיה לנו הביטחון, ב״ליל שימורים״ זה, לפתוח את דלתותינו לאנשים ולרעיונות שבעבר נעלנו בפניהם את הכניסה. ומי ייתן שחג החירות הזה יהיה עבורנו הזדמנות להתענג על המרחבים הציבוריים שכולנו שותפים להם.