מנהיגות לשם שמים

בתקופה האחרונה אימצתי לעצמי הגדרה חדשה למנהיג הראוי, והיא "מנהיג לשם שמיים". ההגדרה הזו היא מעין שאִילה מהמושג התלמודי ״מחלוקת לשם שמים״ – מחלוקת שמטרתה אינה לנצח את האחר בוויכוח אלא לחתור יחד אתו אל האמת. 

מהי אפוא מנהיגות לשם שמים? זו מנהיגות שמטרתה אינה להפעיל כוח על האחר אלא לחתור יחד אתו אל הטוב.

על פי המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה יז), האנטיתזה ל"מחלוקת לשם שמים" היא הוויכוח המתואר בפרשת קרח. על פי הפרשנות הזו, כל מה שעניין את קורח היה השאלה למי יש יותר כוח? למה משה הבוס ולא אני?

המנהיג לשם שמים אינו עסוק בשאלות של "איך לצבור כוח" או "איך להתקדם במירוץ העכברים לתפקיד בכיר זה או אחר", אלא בשאלות, "לאיזה טוב אני חותר וכיצד אפשר לתרגם את החזון הזה למציאות?"

איש חכם אחד אמר פעם: הסוד טמון באנשים, או באנגלית - it's all about who. ברוח המנהיגות לשם שמים הייתי מוסיף: it's all about who, but it's not all about you. או בעברית: "הסוד טמון באנשים, אבל לא בך באופן אישי".