כוחן של מילים

אחד הנושאים העיקריים בפרשת בלק הוא כוחן של מילים. אתונו של בלעם הופכת את הסדר הטבעי ומדברת אל בלעם הרוכב על גבה. בלעם יוצא למשימה לקלל את בני ישראל, ומוצא עצמו מברך אותם בעל כורחו.

השפה היא אחד המאפיינים המגדירים את המין האנושי. כל תרבות אנושית – מהפרימיטיבית ביותר ועד המתקדמת ביותר – מבוססת על מערכת עשירה של סימנים וסמלים המאפשרים לבני האדם לתקשר זה עם זה, לחשוב, לתכנן ולשתף פעולה. השפה הופכת את המחשבה מעניין אישי לעניין ציבורי, ולפיכך למושא לחקירה. על-פי ויגוטסקי, פונקציה זו של השפה היא שמאפשרת חשיבה מסדר גבוה, האופיינית כל כך לבני אדם והמבדילה אותם ממינים אחרים.

ההצבה זה לצד זה, בפרשת בלק, של האתון המדברת ושל הנביא שאינו שולט במילותיו שלו, נראית כאילו נעשתה כדי להדגיש את מגבלות השליטה האנושית במילים. נראה שמטרתם של סיפורים אלו לומר: "אינכם שונים מבעלי החיים כפי שאתם חושבים; לפעמים המילים שולטות בכם, ולא להפך".

השבוע של פרשת בלק השנה היה שבוע טראומטי במיוחד בישראל. הוא החל במציאתן, בקבר רדוד בחברון, של גופות שלושת הנערים היהודים-ישראלים שנחטפו ונרצחו לפני שלושה שבועות בדרכם הביתה מטיול. אל הטרגדיה הזאת הצטרפה מציאתה של גופה נוספת, בהמשך אותו שבוע – הפעם של נער ערבי ממזרח ירושלים.

כצפוי, ולמרבה הצער, אירועים טרגיים אלו גררו סיבוב נוסף של הסלמה אלימה באזורנו – מהומות בירושלים ושיגור רקטות ופיגועים בדרום. הקריאה בעיתונים בימים כאלה אינה דבר קל, אך ביום חמישי השבוע היה זה קשה אף יותר. מאמר קצר, כמעט ידיעה משנית לדיווח על האלימות המשתוללת, ציטט דברים שכתב הרב נעם פרל, מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית, בדף הפייסבוק הפרטי שלו, ובהם קרא לצה"ל לנקום בפלסטינים. "אומה שלמה ואלפי שנות היסטוריה תובעים נקמה", כתב פרל, ותוך רמיזה לסיפור התנ"כי על אחת ממתקפותיו האלימות ביותר של המלך דוד, קרא לצה"ל שלא לעצור "בקו 300 ערלות פלישתים... בדם האויב יכופר הביזיון ולא בדמעותינו".

"בני עקיבא" היא תנועת נוער דתית ציונית שלה היסטוריה מרשימה של חינוך לערכים ופעילות חברתית. בראשית שנות התשעים, בטרם עליתי ארצה, שימשתי בתור מזכ"ל התנועה בבריטניה. הזדעזעתי, ועודני מזועזע, מדבריו של הרב פרל. באלימות ובחוסר האחריות שבהם, הם עומדים בסתירה לכל מה שאני מעריך בתפיסה החינוכית של בני עקיבא: מנהיגות מתוך דוגמה אישית; שילוב של ערכים יהודיים עם אחריות חברתית; התמודדות יצירתית ופתוחה עם האתגרים של החיים בישראל בימינו.

רק לעתים נדירות אני חותם על עצומות, אבל לאחר שקראתי את המאמר על דבריו של הרב פרל, חתמתי על עצומה הקוראת להעבירו מתפקידו והתראיינתי בכתבות בחדשות על זעמם של חברי תנועת בני עקיבא על דבריו.

אינני מכיר אישית את הרב פרל, וקראתי בעיון את ההתנצלות שלו על הפגיעה שגרמו דבריו. החרטה שהביע עמוקה וכנה. עם זאת, למרבה הצער, הסתה לאלימות אינה דבר-מה שיכול להיסלח ולהישכח. ברגע שאמרנו או כתבנו מילים, הן אינן עוד בשליטתנו. כמו רקטות לאחר שיגורן, סופן של קריאות לאלימות אינה ידועה. אפשר להתחרט על מילים, אפילו לחזור בך מהן או למחוק אותן, אבל אי-אפשר לנהוג כאילו לא נאמרו או לא נכתבו.

לכן אני סבור שעל הרב פרל להתפטר. למנהיג חינוכי יש אחריות מיוחדת לשקול היטב כל מילה ומילה. בזמנים קשים אלו, לא נוכל לסמוך על התערבות אלוהית שתהפוך את קללותינו לברכות.

תקרית מבישה זו צריכה להזכיר לנו את כוחן של מילים ואת האחריות המוטלת על המנהיג. הבה נשתמש במילים שלנו כדי לרדוף שלום במקום לזרוע שנאה.