בסוף ספר דברים נושא משה נאום פרידה ארוך, מעין רשימה של מצוות עשה ולא תעשה, ברכות וקללות. המילוי אחר ההוראות נראה קשה, מורכב, כמעט בלתי אפשרי. ובכל זאת, משה אומר: לא, הדבר בהישג יד:
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. (דברים פרק ל יא-יד)
המטפורה שמשה משתמש בה היא מטפורה ברורה של מרחק וקרבה. אך
בניגוד למשה, לנו יש נטייה לערבב את התחומים במטפורות שלנו. למשל, בשבועות האחרונים, עם החזרה לשגרה אחרי מבצע צוק איתן, היו לי כמה אינטרקציות מהסוג הבא:
"איך היה הקיץ?" "לא פשוט״
ואני חושב לעצמי: "לא! היה פשוט. היה פשוט קשה. היה קשה
ופשוט". האם טוב אמור להיות בהכרח קל? הרי יכול להיות קשה וטוב, ויכול
להיות קשה ורע!
גם בחינוך מערבבים מטפורות – במיוחד כשמדובר בקשיים. אבל במקרה הזה יש תירוץ טוב. פרופ' דיוויד כהן כתב שחינוך הוא אחד המקצועות הבלתי אפשריים לשיפור האדם, שלגביהם אין הסכמה לא לגביי תכליות ולא לגבי אמצעים. במילים אחרות, הדרך היא גם לא ברורה, גם לא פשוטה וגם לא קלה. אין פלא אפוא שמערבבים "מורכב, לא פשוט, לא קל, קשה, לא ברור".
לשפר את החינוך, לתקן את העולם, זה גם מורכב וגם קשה - אבל הדבר לא רחוק מאתנו, ולא בשמים
כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.
תגובות
הוסף רשומת תגובה