איפוס אישי וחברתי

בקהילות יהודיות רבות נהוג לשיר בערב ראש השנה, עם השקיעה, את הפיוט ״אחות קטנה״ מאת ר' אברהם חזן גירונדי. כל בית בפיוט נחתם במילים ״תכלה שנה וקללותיה״, מלבד הבית האחרון, הנחתם במילים ״תחל שנה וברכותיה״.

תקופת החגים מגיעה אלינו השנה בעודנו מתאוששים מקללותיה של שנה אלימה וכואבת במיוחד. יותר מתמיד אנו זקוקים להתחלה חדשה.  

בראש השנה הזה נזכה ל״איפוס״ כפול. א׳ בתשרי תשע״ה איננו רק התחלה של שנה חדשה אלא גם יומה הראשון של שנת שמיטה, שנה שבה התורה מצווה עלינו "להתאפס" כחברה: לשבות ממלאכת הקרקע, למחוק חובות ולצמצם פערים חברתיים.

בעולם המחשבים (ובניגוד לגישת יחידת ה-IT בקליפ רצ"ב) האיפוס כשהוא לעצמו אינו מתקן דבר. הוא רק עוצר תכניות שאינן פועלות כראוי ומאתחל את מערכת ההפעלה. כך גם בחיים. האיפוס כשהוא לעצמו אינו שינוי, אלא הזדמנות לשנות. 

אני מאחל לנו שניטיב לנצל את ההזדמנויות שניתנו לנו לאיפוס אישי וחברתי, ושתכניותינו לשינוי תתברכנה בהצלחה.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.