יש דבר אחד שכולנו עושים כמה פעמים ביום, וכשאנו רואים אחרים עושים אותו אנו נדבקים מיד ועושים אותו בעצמנו. ולא רק אנחנו בני האדם עושים אותו, אלא כל בעלי החוליות, כולל ציפורים ודגים. כולנו מפהקים.
אנו מפהקים לא רק כשאנו עייפים. גם כשאנו משועממים או רעבים,
וגם לפני שאנו משתתפים בתחרות ספורטיבית. כפי שתראובקליפ רצ"ב, אנו מפהקים
(ומגלים סימנים פיזיולוגיים אחרים של עייפות) גם לפני שאנו מופיעים מול קהל.
אבל מדוע אנו מפהקים, ולמה הפיהוק כל כך מידבק? איש לא יודע בוודאות.
מחקרים אחרונים מראים
שהפיהוק אינו מכניס חמצן לדם או מזרים דם למוח, כפי שחשבו מדענים עד כה. אחת
התיאוריות העדכניות יותר היא שהפיהוק "מאפס" את המוח ומכין אותו למעבר
ממצב אחד למצב אחר. על פי התיאוריה הזאת, הערך אבולוציוני של הפיהוק המשותף הוא
אולי שהוא - מאפשר לחברי הקבוצה להתאפס יחד ולהתכונן לשינוי משותף.
(דרך אגב, אם פיהקתם בדקות האחרונות, מובן שזה לא מפני ששעממתי
אתכם, אלא מפני שמספיק לקרוא על הפיהוק כדי להידבק – זה הוכח מדעית!)
ומה לכל זה ולתחילתה של שנה חדשה? רמז לדבר מופיע ברמב"ם,
הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ד':
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִּיעַת שוֹפָר בְּראֹש הַשָנהָ גְּזֵרַת הַכָתוּב, רְּמָז ישֵ בוֹ: כְּלוֹמַר עוּרוּ עוּרוּ ישְֵּניִּם מִּשִּינַתְּכֶׁם, והְָּקִּיצוּ נִּרְּדָמִּים מִּתַרְּדֵמַתְּכֶׁם; וחְַּפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶׁם וחְִּּזְּרוּ בִּתְּשוּבָה וזְִּּכְּרוּ בוֹרַאֲכֶׁם.
כלומר, השופר הוא שעון מעורר המכין אותנו לעבור פאזה, להתכונן
לשינוי ולארגן מחדש את סדרי העדיפויות.
ברכתי לנו לשנה הבאה, שנתעורר, נפהק ונדביק זה את זה ברצון ובכוח
לעשות טוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה