כיצד להתחיל?

בשבוע שעבר החל שוב מבראשית מחזור הקריאה השבועי בתורה. הקדשתי בעת האחרונה מחשבה רבה להתחלות: איך מורים מתחילים קורס, נכנסים לראשונה לכיתה או פותחים שנת לימודים. איך משוררים ואמנים מתחילים שיר, איך סופרים מתחילים בכתיבת ספר, וכן הלאה.

כמה מהם מתחילים באקורד פתיחה שתופס מיד את האוזן ו"זורקים" את המאזין ישר לעניינים. אחרים מתחילים בהדרגה, בונים לאט את ה"גרוב" ומעלים את הטמפרטורה. השוו, לדוגמה, את A Hard Day's Night של הביטלס ל-Gimme Shelter של הרולינג סטונז.

ניגוד מרתק לא פחות קיים בין עמוד הפתיחה של התורה ובין עמוד הפתיחה של התלמוד הבבלי. התורה נפתחת בהצהרה, והתלמוד בשאלה. התורה נפתחת בפרק א' פסוק 1, התלמוד בדף ב' עמוד א'. הפסוק הראשון בתורה מגיע יש מאין, ולא דורש שום ידע מוקדם. שאלת הפתיחה בתלמוד, "מאימתי קורין את שמע בערבין", מניחה את קיומו של טקסט הנקרא "שמע", את הדרישה לקוראו מדי יום, ואת קיומה של אי-בהירות בסוגיה מתי בדיוק עושים זאת.

הבחירות שלנו כיצד להתחיל מושפעות כמובן מגורמים רבים: מה אנחנו מתחילים, מתי, היכן ומדוע. אני חושב שלרבים מאתנו יש העדפות סגנוניות, אני משוכנע שלכל הפחות לי יש. שלא כמו התלמוד, אני לא פותח בשאלות אלא מסיים בהן. אני חושב שהמילה המבטאת את סגנון הפתיחה שלי באופן המדויק ביותר היא "איגוף". בכל פעם שאפשר, אני אוהב להתגנב אל הרעיון מזווית בלתי צפויה, ולהפתיע את עצמי ואת מי שאתי בתובנה או בשאלה חדשה. סיפורים, תמונות, מוזיקה והומור הם כלים שימושיים מאוד לפתיחות מאגפות כאלה. הם דוחפים אותנו בעדינות אל מחוץ לשגרה ומתחושת "עסקים כרגיל", ועוזרים לנו לאמץ מבט רענן על דברים.

וכל זה מוביל אותי אל השאלה: איך אתם מתחילים? מה הסגנון שלכם?