איזוהי דרך ישרה?

בכל מקצוע עולות שאלות של אתיקה מקצועית. כדאי להתעכב רגע ולשאול מתי שאלות אלה עולות.

שאלות אתיות עולות כשיש התנגשות בין מערכות ערכים. דילמות אתיות אינן בחירות בין טוב לרע, אלא בין טוב אחד לטוב אחר. כשאדם מחויב רק למערכת ערכים אחת, אין התנגשות בין ערכים ואין שאלות אתיות. אולי יש לו שאלות פרגמטיות, משפטיות, שאלות של הנהלת חשבונות או של יחסי ציבור – שאלות של איך להיראות מחויב או להסתגל למערכת ערכים שהוא לא באמת מחויב אליה.

ליהודים שחיו באירופה הנוצרית בתקופה הפרה-מודרנית, למשל, לא הייתה בעיה אתית לגבות תשלומי ריבית מהשכן הגוי או לרמות את המגייס לצבא. מעשים אלו נחשבו מותרים על-פי ההלכה "היבשה". השאלה שדנו בה הפסקים הייתה האם יש סיבות פרגמטיות – כמו צמצום מתחים עם השכנים או עם השליט– שבגללן עדיף שלא לעשות אותם.

בתמציתיות אופיינית, רבי יהודה הנשיא ממחיש לנו את כל זה באמירתו במסכת אבות -  איזוהי דרך ישרה שיבור לו אדם? שאלה זו מניחה מראש שיש יותר מדרך אחת. השאלה היא: איך נבחר את הישרה יותר מביניהן?

לעומת המשורר האמריקאי רוברט פרוסט, בשירו "השביל שלא נבחר", ולעומת יהודים רבים בתקופה המודרנית, המנהיגים החרדים המחפשים דרכים חדשות להתמודד עם החיים המודרניים בישראל אינם בוחרים באופן אוטומטי את הדרך החדשה רק משום שהיא חדשה. באותה המידה, ולעומת מנהיגים חרדים בתקופות אחרות ובמקומות אחרים, הם אינם בוחרים באופן אוטומטי בדרך המוכרת והישנה רק משום שהיא מוכרת וישנה. במקום זאת, הם עומדים בצומת ומתעכבים, ושואלים את עצמם: איזוהי דרך ישרה שיבור לו אדם?

שימו לב: לא מהי הדרך הקלה יותר, או הקורצת יותר, או המוגנת יותר, או המקובלת יותר, אלא מהי הדרך הישרה יותר – גם אם היא קשה ומסוכנת יותר. מי ייתן שהדרך הזו תהיה כהמשך דברי רבי במשנה: תפארת לעושיה.