ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למנהיגות

בפרק ד' במגילת אסתר מרדכי מטיל על אסתר משימה מסוכנת: לבוא אל המלך אחשורוש בלי שנקראה אליו ולבקש ממנו לבטל את הגזרה להשמיד את כל היהודים. כמו מעשי מנהיגות רבים אחרים, המשימה דורשת מאסתר לחרוג מגבולות סמכותה וליטול על עצמה סיכון אישי. כפי שאסתר מציינת באוזני מרדכי, עונשו של מי שבא אל המלך בלי שנקרא אליו – מוות.

לנוכח הסכנה שאסתר ניצבת בפניה, דבריו של מרדכי (אסתר ד, יג-יד) נשמעים חריפים.

אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

יש בדבריו של מרדכי שני שיעורים חשובים על מנהיגות. האחד, שכל מנהיג ניתן להחלפה. אם בעלי יכולת ההנהגה אינם מתייצבים ברגע הנכון, אחרים יעשו זאת במקומם. כאמרה המיוחסת לשארל דה גול: "בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף"

השיעור השני הוא שמנהיגות כרוכה באלתור ובאי-ודאות. דבריו של מרדכי מלאים בביטחון שזו הוראת השעה. עם זאת, גם כאשר הוא מתעקש שאסתר תסכן את חייה למען בני עמה, הוא מודה שאיש מהם אינו יכול לדעת מה תהיינה התוצאות. הוא אינו אומר לאסתר: "לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת!" הוא אומר: "וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?". ציון זה של ספק – החלפת סימן הקריאה בסימן שאלה – הוא ביטוי לאמת עמוקה על מנהיגות. כדברי חפץ ולינסקי:

מנהיגות היא אמנות האלתור. אתה עשוי להיות מונחה על-ידי חזון מקיף, ערכים ברורים ותכנית אסטרטגית, אבל את מה שאתה עושה בפועל, מרגע לרגע, אי-אפשר לתכנן מראש. אתה חייב להגיב לאירועים ברגע התרחשותם. באופן מטפורי, אתה חייב לנוע הלוך ושוב מהמרפסת אל רחבת הריקודים, שוב ושוב, לאורך ימים, שבועות, חודשים ושנים. גם אם התכנית נראית הגיונית כעת, מחר תגלה את השפעותיהם הבלתי צפויות של הדברים שעשית היום, ויהיה עליך לשנותה בהתאם. מנהיגות טובה לאורך זמן דורשת בראש ובראשונה יכולת לראות מה קורה לך וליוזמה שלך בזמן אמת, ולהבין כיצד הפניות שפנית היום בדרך תשפענה על התכניות של מחר."