לפי המסורת, חג הפסח, שהוא חג החירות, נפתח בארוחה משפחתית
("הסדר") המורכבת מסדרה קבועה של מקראות וטקסים.
זה מרגיש מעט מוזר לחגוג את החירות דווקא על יד סדר. אמנם הם אינם
בהכרח הפכים, אולם חירות וסדר חיים ביחד במתח ואי-נוחות. כל לוחם חירות תוקף סדר
קיים, וכל השלטת סדר מגבילה את החירות. זה נכון לא רק בפוליטיקה אלא, כפי שהקליפים
המצורפים ממחישים, גם בעימותים בין-דוריים ופנים-משפחתיים קרובים יותר לבית.
הפילוסוף ישעיה
ברלין טען כי לא ניתן ליישב את המתח שבין חירות ובין סדר אלא רק לנהל אותו. המקסימום שאפשר הוא ליצור מערכות חברה המאפשרות לאנשים ליצור
ולהתבטא ואשר במקביל מגינות על היכולת של זולתם ליצור ולהתבטא אף הם.
בני אדם נעשים מושא נאצל
ויפה להתבוננות, לא על ידי שחיקת האינדיבידואליות שלהם עד לאחידות, כי אם על ידי
טיפוחה ועידודה בגבולות שמכתיבים הזכויות והאינטרסים של זולתם.
אני מאחל לנו שחג פסח זה יהווה הזדמנות לכייל מחדש את האיזון שבין
סדר לחירות וליצור מרחבים שיש בהם רק די סדר כדי להצמיח ולעודד יצירה וביטוי אישי.