בהשוואה למה?

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה פרסם משרד הביטחון בשבוע שעבר את מספר הנופלים. הספירה כוללת את חללי כוחות הביטחון שנפלו בקרבות או במילוי תפקידם, וכן אזרחים שנהרגו במלחמות או נרצחו בפעולות טרור. היא כוללת גם את מי שנפלו בתקופת היישוב לפני הקמת המדינה – משנת 1860 ואילך.

על-פי נתוני משרד הביטחון, מספר הנופלים עומד כיום על 23,447. המספר גדול ואיום, ואינו סופר את הכאב שנגרם לאלפי נכי צה"ל או ל-16,307 המשפחות השכולות.

אחד השיעורים הגדולים שלמדתי מפרופ' סימור פוקס ז"ל, ממייסדי מכון מנדל למנהיגות, הוא שכאשר כמדובר במספרים, צריך תמיד לשאול "בהשוואה למה? האם זה הרבה או מעט? " מספר כלשהו, כשהוא לעצמו, אינו גדול או קטן. הרי קטן וגדול, מעט והרבה, הם מושגים יחסיים. לכן, הסיפור שאתה מספר על מספר כלשהו תלוי במספרים האחרים שאתה בוחר בתור נקודות ההשוואה שלך.

היום, הסיפור שאני בוחר לספר משווה בין מספר הנופלים במערכות ישראל לבין מספר יהודי קייב שנרצחו על-ידי הנאצים ביומיים בלבד, בעיר ובגיא הסמוך, באבי יאר, ב-30-29 בספטמבר 1941 – עוד לפני ועידת ואנזה, ניסוח הפתרון הסופי או הקמת מחנות ההשמדה. ביומיים אלו נרצחו, על-פי נתוני יד ושם, 33,771 יהודים.

כשאעמוד דום היום, אתמקד בתחושת ההערכה ובהכרת התודה שיש לי לאלה שנפלו עד היום, ולאלה שמסכנים את החיים היום, כדי שלעולם לא יהיה עוד באבי יאר.