רווח להתבונן

השבוע אנו מתחילים בקריאת ספר ויקרא. שם הספר מתייחס לקריאתו של אלוהים למשה בפתיחת הפסוק הראשון בו. רש"י כותב באריכות על מילה זו, ומעיר שבכל פעם שאלוהים מדבר אל משה, הוא מקדים לדבריו קריאה – אות לכבוד ולחיבה.

כפי שאנו יודעים, התורה כוללת לא רק משפטים ופסקאות, אלא גם הפסקות בין פסקאות. רש"י מציין עובדה זו כדי לטעון טענה חשובה בנוגע ללימוד:

יכול אף להפסקות הייתה קריאה? תלמוד לומר: וידבר, לדִבור הייתה קריאה, ולא להפסקות. ומה היו הפסקות משמשות? ליתן רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט. 

אם למשה רבינו ניתנה הפסקה בשעה שלמד מאלוהים, עד כמה זקוק לה אדם מן השורה בשעה שהוא לומד דבר-מה מאדם אחר? יש לזכור זאת כשעובדים בתכניות in-service עם אנשים  שמפנים זמן מהעבודה השוטפת כדי להשקיע בלימוד וחשיבה. לעתים, העומס של שאלות קשות ורעיונות חדשים יכולת להיות כבד יותר מעומס העבודה השוטפת. גם למי שלוקח פסק-זמן ללימוד מגיע רווח להתבונן.