משה מסרה למסי

מאז המאה התשיעית לספירה, חג השבועות נודע גם בשם הנוסף, "זמן מתן תורתנו". השם הזה מתייחס לקבלת התורה על ידי משה במעמד הר סיני. על פי המשנה הפותחת את מסכת אבות, מעשה זה הנו המסירה הראשונה בשרשרת של מסירות וקבלות מאז ועד ימינו.

התיאור במשנה ("משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, וכו'") תמיד הזכיר לי פשרנות כדרוגל. לפעמים, עד כדי כך שאני רוצה שהמשנה תסתיים במילים: "ואנשי הכנסת הגדולה מסרה למסי ... ומסי הבקיע!!!" אולי האסוציאציה המוזרה הזו שלי היא רק זאת – אסוציאציה מוזרה. ואולי, כמו כל אסוציאציה, היא גם מציעה תובנה חדשה. במה העברת המסורת מדור לדור דומה למשחק כדורגל? ובמה היא שונה ממנו? מה היינו מרויחים מלהמשיג את התרבות והעברתה במונחים של מסירות שהושלמו, טקטיקות של הגנה והתקפה, ועוד? לדוגמה, האם כדור המסורת נשאר אותו כדור ממסירה למסירה? ומתי עדיף להשאיר את הכדור אצל היריב ולחכות?

בפרק זה על מטפורות של זהות אני עוסק בשאלות דומות. צפו בקליפ רצ"ב, תנו לדימיון להשתולל ותעלו אסוציאציות נוספות. מי יודע, אולי יש פה התחלה של פיפ"א חדשה (Fédération Internationale de Football Association) - יותר כיפית ופחות מושחתת?